שיעורים והרצאות

חיזוקק שווה להכנסססס

אשכול הותחל ע"י: אור רבינו   בתאריך: 07-01-2009 00:39   תגובות: 0
  01 Jul 2009, 00:39
אור רבינו לא נמצא עכשיו באתר. פעילות אחרונה ב: 1/1/0001 12:00:00 AM אור רבינו

Not Ranked
הצטרף ב 10-26-2006
 חיזוקק שווה להכנסססס
chemas-microsoft-com:vml" />hapetype id=_x0000_t136 coordsize="21600,21600" oTongue Tiedpt="136" adj="10800" path="m@7,l@8,m@5,21600l@6,21600e">ath textpathok="t" o:connecttype="custom" o:connectlocs="@9,0;@10,10800;@11,21600;@12,10800" o:connectangles="270,180,90,0">ath>chemas-microsoft-comSurprisefficeSurpriseffice" />hapetype>hape id=_x0000_s1026 style="MARGIN-TOP: 9pt; Z-INDEX: 1; LEFT: 0px; MARGIN-LEFT: 434.7pt; WIDTH: 100.5pt; POSITION: absolute; HEIGHT: 100.5pt; TEXT-ALIGN: left; mso-position-horizontal-relative: page" type="#_x0000_t136" fillcolor="navy" strokeweight="1.5pt">hadow on="t" color="#99f" offset="3pt,3pt">hadow>chemas-microsoft-comSurpriseffice:word" />hape>בס"ד>>

שבת קודש כ"א סיון תשס"ט>>

דברי התורה שבגליון מוקדשים>>

לברכת זיווג אמת של יוסף בן מזל>>

> >

השם שולח לנו כל הזמן רמזים.>>

מאותת לנו. קורא לנו. מדבר אלינו.>>

קודם כל שנתקרב אליו, שנתחיל להכיר אותו,>>

שנדע שיש לנו אבא בשמים.>>

השם מחכה לכולם, רוצה את כולם, לא מוותר על אף אחד מבניו.>>

> >

כל אדם מחפש בשלב מסויים בחיים את המשמעות של חייו, את האמת של החיים. וה`, מראה לו אותה.>>

הוא נתקל בהשגחות פרטיות על כל צעד ושעל.>>

בהתחלה הוא אולי אומר "איזה מזל" אחר כך אולי – "איזה צירוף מקרים", אך בסוף הוא מבין שיש פה יד ה`,
יש פה כוח עליון שמסדר הכל בצורה כל כך מופלאה והוא לא מפסיק להתפעל. הוא רואה את השמחה של יהודים בשבתות ובחגים, גם הוא היה רוצה להרגיש כך.>>

הוא פוגש בני אדם שהתחילו לשמור תורה ומצוות, הוא רואה את השינוי: את החיות, את ההתלהבות, את השמחה,
 את המרגוע, הוא מבין שיש פה משהו. מזדמן לו לשמוע שיעור תורה והוא מגלה פתאום שהתורה מדברת בדיוק עליו, על החיים שלו, על דברים שהוא מחפש כבר כל כך הרבה שנים ולא מוצא, והוא רוצה לשמוע עוד.>>

הוא זוכה כמו כל יהודי לקיים מצוות: ביקור חולים, והכנסת אורחים, וגמילות חסדים, וניחום אבלים, וכשהוא מבין פתאום שגם הוא עושה מצוות, זה נותן לו כזאת שמחה, שהוא רוצה עוד מצוות ועוד מצוות.>>

פתאום הוא מרגיש שאיזה כוח עליון לוקח אותו ביד ומוליך אותו, כזה אור אלוקי שזה בכלל לא דרך שכל של בן אדם, מאיר לו את הנשמה, גורם לו לרצות לעזוב את הכל, כל מה שמוכר לו ולהתחיל חיים חדשים לגמרי שהוא בכלל לא מכיר.>>

ובכל זאת יש בחירה. לא כולם זוכים. יש מי שקופץ לתוך המים הצלולים האלה, ויש מי שממשיך לעמוד מן הצד.למה? כי הוא מעדיף ללכת בדרך הנוחה והמוכרת לו, כי קשה לו לעמוד בלחץ של משפחה וחברים, כי יש גם ענין של כבוד וגאווה.>>

"כי כן דרך השם יתברך, שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים. אך, אף על פי כן, הוא מניח לו מקום להסתפק קצת (לשון ספק) בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על ידי שמסתכל על האמת, על כל החסדים שעשה לו השם יתברך, והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים, להודיעו היכן האמת, בודאי יזכה לכל טוב אמיתי ונצחי. אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרוש, נותן לו השם יתברך מקום לטעות יותר ויותר. וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאד ביותר קודם שיזכה אל האמת. והבן היטב אם תרצה לחוס על חייך הנצחיים". (ליקו"ה שבועות ב,טז).>>

ה` שולח לנו אין ספור רמזים. דרך דברים ש –>>

ראיתי, וקראתי, ושמעתי, והרגשתי, ואמרו לי, וקרו לי, ה` מדבר אלינו בכל כך הרבה דרכים. ועדיין יש לנו בחירה.>>

הפרשה מתחילה ב"שלח לך אנשים ויתורו את הארץ".>>

ה` לא מצווה את משה לשלוח מרגלים. אם היה מצווה היה אומר שלח. ולמה שלח לך? לך = לדעתך. אתה תחליט.
ה` תולה את השליחות של המרגלים כפי שיקול דעתו של משה, אין ה` מעכבו, אך לא מוכן שהשליחות תהיה על
שמו יתברך, לצד מה שיֵצֵא מהדבר.>>

כי כך הוא מנהגו של בורא עולם. לתת לאדם יכולת בחירה במעשיו, שיתנהג כפי רצונותיו, ואלמלא שניתנה לנו
זכות הבחירה, הרי שמוכרחים היינו כולנו לעבדו בלבב שלם, ובזה היינו נפסדים משכרנו הצפוי לנשמתנו בעולם הבא,
ולפיכך ניתן לאדם כוח לבחור את הנהגת חייו, כמו שנאמר "
ובחרת בחיים".>>

אדם מתחיל להתקרב אל ה`, להכיר אותו יתברך, והוא רואה ניסים ונפלאות בחיים שלו, כל יום והניסים שלו.
הוא זוכה לראות את האמת, הוא זוכה לקבל חיים חדשים במתנה.>>

הוא שמח, הוא מואר, הוא קורא ספר שממש הציל לו את הבית ועדיין לא נגמרו המבחנים, עדיין צריך להתחזק באמונה שלו.>>

ממש כמו המרגלים בפתח הפרשה שלנו: "אני אמרתי להם שהיא (הארץ) טובה והם לא רצו להאמין. חייך שאני נותן להם מקום לטעות. כי אף על פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה, אף על פי כן אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו (ירגלו) לנו את הארץ. כי מי שירצה להסתכל על האמת על ידי כל מה שכבר התחיל השם יתברך להאיר בו, יוכל להבין היכן האמת, ויתחזק באמונה על כל מה שאינו יכול להבין" (ליקו"ה שבועות ב,טז).>>

"כי זה כלל גדול, שכל העולם לא נברא כי אם בשביל הבחירה. ועל כן, הבחירה יש לה כוח גדול מאד מאד.
כי בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכמו שיש כוח באדם לשבר תאוותיו ולברוח מרע ולעשות טוב, כמו כן יש לו כוח להיפך, לילך אחר שרירות לבו ולהתגבר ברצונות רעים כאלו, עד שכביכול יכריח רצונו יתברך למלאת תאוותו ורצונו הרע". (אוצר היראה, יראה ועבודה ט).>>

ה` רוצה עבודה פנימית. רוצה פנימיות. רוצה שנתבונן בעצמנו, שנעשה כל הזמן חשבון נפש.>>

"קרה לי כך וכך, למה? כי המידות שלי לא היו בסדר! אז איך אני יכול לתקן את המידות שלי? צריך להכניס שכל לתוך המידות. כל אדם מישראל יש לו מסגרת של גבולות, יש לו תבנית מסויימת שחלקה זה הגֵנים וחלקה זה התרבות שהוא גדל בה והחינוך שהוא קיבל. יוצא שכל אחד יש לו את היכולות שלו והתכונות שלו והכוחות שלו וההבנות שלו וצריך להכניס שכלים לתוך המידות האלה. המידות לשון מָדוּד, זה קשור בזמן, צריך להכניס בזמן את הלמעלה מהזמן, את השמחה, את הקדושה, את הרצון לעזור, את הרצון לעמוד בנסיונות שזה נקרא גבורה, את הכוח הזה לקבל
את האכזבות, שזה לא הולך לי כמו שצריך, שהרי זה מה שקורה בחיים, הכל לא הולך כמו שצריך.>>

כשהכל הולך כמו שצריך ויש כזה שפע, ופרנסה, וכבוד, ושידוכים, והכל הכל הולך כל כך נפלא, ומצוין, אז האדם הוא במצב מאד קשה, צריך לרחם עליו, כי עוד לא התחילו לעבוד עליו, שמו אותו בצד, הוא בכלל לא מטופל, לא מטפלים בו בכלל, הוא בכלל לא עומד בתור לתיקון, הוא ככה סתם חי לעצמו, אבל כשמתחילים להיות לו כל מיני בעיות, אז משמע שמתחילים לטפל בו.>>

בן אדם צריך להכניס לתוך המציאות שלו מוחין, שכל, איך הוא יכול להתמודד עכשיו, במציאות שלו, במידות שלו, בגדרים שלו, בגבולות שלו שזה הבן זוג שלו, והילדים שלו והשכנים שלו וזה הוא עצמו, וזה הכוח שלו, והחולשות שלו וההבנות שלו והצרכים שלו לכבוד, ולבריאות, וכו` וכו`.>>

איך הוא יכול להכניס בתוך זה את הרצון האלוקי? את האמת היותר עליונה? את התכלית? את מה שבאמת ה` רוצה?>>

הרי זה מה שהוא מרגיש, הוא נמצא פה למטה. איפה שהוא נמצא זה המידות שזה – זה קשה לי וזה קשה לי וזה קשה לי, ומה שה` רוצה זה המוחין, שזה השכל היותר גבוה, שזה האמת היותר עליונה.>>

אם יהיה לך שכל אז תבין שהצרה שקרתה לך היא לא צרה בכלל. לא הסתדרת עם השעון ופתאום ראית שהפסדת
את הדברים שתכננת, ולא יכולת בכלל להתפלל בכוונה, ולא יכולת אפילו לבקש בקשות כמו שצריך, אז עם המוחין
שלך אתה מבין שיש לך תקוה, ושה` אוהב אותך, ושמחר מתחיל יום חדש.>>

אדם שעובד עם המחשבה, בלי שהוא מרגיש הוא מקבל שכלים חדשים. והשכלים האלה הם בעצם נעשים בשעות שאדם לא כל כך עושה. אולי כשהוא מחכה למשהו, או כשהוא שוכב ולא מצליח להירדם, אז הוא חושב ובכוח המחשבה הוא יכול לראות, אוי פה טעיתי, אוי פה שגיתי, אוי פה אני נופל לעצבות וזה מסוכן, אני צריך לראות מה לעשות,
אוי פה הגזמתי, אוי פה שכחתי ואני צריך לרשום, ופה עשיתי אך פגעתי במישהו ואני צריך לפייס וכו` וכו`.>>

כל זה שייך לברור של האדם במחשבה. הכל מתברר במחשבה.>>

והעיקר פה זה הענווה. כל הברור הזה של האדם הוא עם החכמה וחכמה זה כוח מה, זה מה אני, מה יש לי לדרוש,
מה יש לי לבקש, מה אני, מה מגיע לי, ונחנו מה, זה הכוח-מה, זה החכמה, זה שאדם פתאום מתבלבל והוא חושב שהוא כזה חשוב וכו`. והוא מבין שהחשיבות שלו הגדולה ביותר זה שהוא מתבטל. כי אז הוא נהיה כלי לקבלת אלוקות.>>

רשב"י אמר על עצמו: אנא סימנא בעלמא.>>

אני בעולם הזה רק סימן. סימן למה? לאלוקות! לא בן אדם. רק סימן לגילוי אלוקות. אני עצמי לא קיים.>>

הוא לא נהיה מזה לא חשוב, הוא לא נהיה מזה עם רגש נחיתות, אוי, אני רק סימן. כי זה סימן לאלוקות. זה הדבר הכי גבוה שיכול להיות. הרי זה מה שנשאר מהבן אדם. הרי לא נשאר ממנו כלום, הרי הוא בסך הכל סימן. אז מה הסימן? שה` ברא אותו כדי שיהיה כלי לגילוי אלוקות. שכל המציאות שלו תהיה כלי לגילוי אלוקות וכל זה אפשר להגיע ע"י הביטול, ע"י החכמה, שהוא כוח-מה. לכן, אדם, אם הוא יודע לחשוב נכון, והוא מחובר נכון, והוא זוכר מה חובת האדם בעולמו, בשביל מה הוא בא לעולם, אז ע"י זה כל הדברים שהוא קלקל הוא מתקן אותם במחשבה.>>

דוגמא פשוטה: אדם פתאום, מישהו נותן לו מחמאה, אתה כזה וכזה, הילדים שלך, הבן זוג שלך, אתה בעצמך
משהו מיוחד, המילים שלך, הדיבורים שלך, השיעורים שלך, בכלל אתה משהו, או כל סוג של כבוד שנותנים לו,
אתה נראה יפה, קנית בגד מתאים לך, מחמיא לך, מהדברים הכי פשוטים ונמוכים עד הדברים הכי גבוהים.>>

אז באותו רגע פתאום זחה עליו דעתו, חצי שניה, אם הוא עובד נכון אז זה לחצי שניה, ומיד הוא אומר – אוי וויי,
ה` ירחם, מה אני מקבל כבוד? על המקום הוא אומר אני כלום. הוא אומר את זה לא חיצונית, כמו שאנשים אומרים: לא, זה שום דבר, שטויות, זה הכל מה`. לא חיצוני, אלא פנימי, אמיתי, הוא עושה עבודה פנימית שבעצם הכל זה
מתנת אלוקים, ואז מה הוא עושה? הוא במחשבה מתקן את הגבהות לבב, בעצם זה קורה כל שניה וכל רגע,
רגע אחד מחשבה של גבהות ורגע שני אני כלום, זה הכל ה`.>>

כל הסיפור של האדם בעולם הזה זה לגלות את כבודו יתברך. העולם הזה זה ספירת המלכות שהיא נקראת כבוד.
כל מה שקורה כאן בעולם, ברכת החמה וקידוש הלבנה, מהדברים הכי נמוכים עד לדברים הכי גבוהים,
כל התגלות אלוקותו בעולם היא בדרך של כבוד. כבוד ה` מלא את העולם, כל מה שיש פה, הצמחים, הפרחים,
הכל זה לכבודו יתברך. האדם הוא נזר הבריאה, אז הוא הכבוד הכי גדול, האדם, התכונות שלו, כוח הבחירה שלו.
שהוא יכול לעשות דברים טובים, היכולות שלו, האדם זה מבחר הבריאה, זה הכבוד של הקב"ה. >>

ואם הוא לוקח את הכבוד לעצמו רחמנא ליצלן, אז ה` ירחם. זה הנסיון שלו, דקה דקה, רגע רגע, לקבל מחמאה, ולהתרגש, ולהגיד ברוך השם אני מוצלח, אני חברה`מן, ברוך השם מה שעשיתי זה עולה יפה, וכשאני עושה משהו זה לענין, ואני ככה ואני ככה, באותה דקה הוא צריך להחליף את המחשבה הזו, בחצי שניה. בעצם זה בא לו כי ככה ה`
ברא אותו, שהוא עדיין קיים, אז בא לו רגע אחד של כבוד. אך על המקום הוא אומר: מי זה מלך הכבוד.>>

הנסיון הכי גדול של האדם הוא לדעת שהוא כלום, שהוא סימנא בעלמא, שהכל מה`, כי חכמה זה כוח מה. אז בעצם אין לו צרות ואין לו יסורים. לא הלך לי זה בעיה שלי? אני בראתי את עצמי? זה כשלון שלי? אני כלום, רק צריך להשתדל לזכור שהכל מה` ולכבד את ה` ולהגיד ברכות ולהגיד תפילות ולהיות מבוטל, זה החלק שלי. כל מה שקורה מסביב,
זה כן מצליח לי זה לא מצליח לי, זה כבר לא שייך אלי. זה לא אשמתי. ואז נזכה להגיע לשמחה אמיתית.
זוהי הפנימיות של התורה. פנימיות התורה זה הרצון האלוקי, מה ה` באמת רוצה בכל מצוה ומצוה, מה הוא באמת רוצה בכל ענין, מה באמת הרצון שלו. כשזוכים לזה, כשמגלים את זה, זה אור כזה גדול, אדם מקבל את האור הזה
אז הוא נהיה בן אדם אחר, הוא על המקום נהיה משהו אחר.>>

פנימיות התורה זה המוחין, זה השכל שצריך להכניס לתוך המידות, זה האמת העליונה שצריך להאיר בה את
המציאות החשוכה. >>

כל מה שאנחנו צריכים לזכור זה שכל מה שנעשה בעולם, זה הכל חיצוניות, ובכל מצוה ובכל ענין יש איזה סוד,
איזה שכל, והשכל הזה הוא גדלות ה`.>>

כולם יודעים, אפילו גוי מאמין בזה שהכל מונהג ע"י ה`. שהכל זה ה`. אבל לדעת שאין עוד בלתו ממש, שכל מה שאני מתבלבל זה שטויות, בגלל שאני חושב עם השכל שלי, ואני חושב מה שהשני אמר וכו` וכו`, אבל אם יש רק ה`,
אז אין אני ואין השני ואין השכן ואין הוא ואין זה ואין כלום. כלומר כל הקטנות מוחין: התבלבלתי, אמרו לי, פגעו בי, כל זה משום שאדם לא מרגיש את גדלות ה`, שאין עוד מלבדו.>>

פנימיות התורה זה גדולת ה`. כל מה שיש כאן זה כלום, זה שום דבר, זה לא קיים, זה רק דמיון, לזה קוראים גדלות מוחין. כמה שאדם נמצא יותר בגדלות מוחין הוא יודע שה` זה הכל, והוא לא מתבלבל משום דבר, והוא תמיד בשמחה.>>

פנימיות התורה זה פרושו האור הזה העצום שאתו ה` ברא את העולם, שאתו ה` ברא אותנו, כל אחד איך שאנחנו, בטיפוס שלנו, ובסגנון שלנו, עם המעלות שלנו, עם החסרונות שלנו, עם הגבולות שלנו, איך שה` ברא אותנו בדיוק, שנוכל בכלים שלנו, עם הילדים שלנו, עם בני הזוג שלנו, עם השכנים שלנו, עם הפרנסה שלנו, עם הצרות שלנו,
עם המחלות שלנו, עם ההצלחות שלנו, עם הבריאות שלנו, כל אחד ואחד עם כל הדברים הנפלאים והקשים,
איך נכניס לתוך המציאות שלנו, הגוף שלנו, התכונות שלנו, האישיות שלנו, הסברות שלנו, הסגנון שלנו, הטעם שלנו, איך נכניס שמה לא את המוחין שלנו, לא מה שהשכל שלי אומר לי, אלא את המוחין של פנימיות התורה,
את הרצון האלוקי". (באור פני מלך חיים)
>>

ה` רוצה אותנו כמה שיותר קרובים אליו, כמה שיותר דומים לו. אין גבול לאן שיהודי יכול להגיע, אם רק ירצה חזק חזק.>>

גם יהושע בן נון וגם כלב בן יפונה עמדו בנסיון,לא התפתו לעצת המרגלים, לא לקחו חלק בהוצאת דיבה על הארץ.
ובכל זאת, רק לגבי כלב בן יפונה אומר הקב"ה למשה:>>

"ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי, והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה".>>

מדוע זכה רק כלב לתואר הנכסף "עבד ה`", תואר שעד אז רק משה רבינו זכה בו.>>

הרי גם יהושע היה עמו? ובכלל, מהי אותה רוח אחרת?>>

יהושע זכה ועמד בנסיון בזכות הברכה שברך אותו משה לפני שיצאו המרגלים לשליחותם. ואילו כלב זכה בזכות מעשיו. בזכות רוח אחרת שפיעמה בלבו. כשראה כלב שהיצר הרע משכנע אותו להצטרף לחטא המרגלים, הוא רץ מיד לחברון והשתטח על קברי אבות ובכה והתחנן שלא יפול בעצת המרגלים, והועילה לו תפילתו.>>

מי שעושה מסירות נפש, מי שמאמין בכוח התפילה, מי שמאמין בכוח הצדיקים, מי שבוכה ומתחנן על נפשו,
מי שמגלה רצון ברזל, ובכוח הרצון הזה שובר את כל המניעות, הוא שזוכה לעמוד בנסיונות החיים בהצלחה, הוא שזוכה לקֶשר כל כך קרוב לה`, קשר של פנים בפנים. מה זה קשר של פנים בפנים? מתי זוכים לזה?>>

פנים בפנים זה רגע של דבקות, רגע של קדושה, רגע שזוכים לו מידי פעם בהתבודדות.>>

זה רגע של בכייה, אדם פתאום מרגיש את ה` ושוכח מכל העולם ולא איכפת לו מכלום.>>

רגע כזה שצדיקים זוכים בו יותר אבל גם אנחנו יכולים ולפעמים גם זוכים.>>

רוח אחרת זה להיות דבוק בצדיק אמיתי, שנותן לך כאלה רצונות, שנותן לך כאלה כוחות. צדיק שהוא כולו ביטול להשי"ת ורק הוא יכול להביא אותך להתבטל לגמרי. צדיק שרואה את הפנימיות שלך, שכמה שאתה עושה שגיאות, וכמה שאתה לא מוצלח וכמה שלא הולך לך, ופה אתה נכשל בזה ושם אתה נכשל בזה, אבל אתה עדיין כל כך רוצה
את האמת, בכל הכוחות שלך, ואת זה הצדיק רואה. ועם זה הוא מושך אותך למעלה. הוא לא מוותר עליך.>>

רוח אחרת זה רוח של אין דבר העומד בפני הרצון.>>

"מה שטועים העולם לפעמים ואומרים שהמניעות גדולים מהרצון, היינו שהמניעות גדולים כל כך עד שאי אפשר לשברם בשום אופן בעולם, אפילו ירצה בכל הרצונות החזקים שבעולם, זה נמשך מפגם המרגלים. שאמרו תחילה שבח הארץ: "באנו אל הארץ וזה פריה" וסיימו: "אפס כי עז העם", היינו שהמניעות גדולים כל כך עד שאי אפשר לשברם בשום רצון בעולם, ופגמו על ידי זה מאד וגרמו חורבן בית המקדש ובכיה לדורות.>>

אבל יהושע וכלב אמרו: עלֹה נעלה.>>

דהיינו - >>

שהמניעות שבזה העולם על כל דבר שבקדושה הם גדולים וחזקים מאד, אבל אף על פי כן הרצון דקדושה תקיף ביותר, ועל ידו יכולים לשבר כל המניעות, כי אין השם יתברך מזמין לאדם מניעות כאלו שלא יוכל לשברם
על ידי התגברות הרצון והחשק דקדושה כנ"ל (אוצר היראה, מניעות ז).>>

רוח אחרת היא רוח של אהבת ישראל>>

מתי תהיה השכינה שלמה? מתי נזכה למציאות של פנים בפנים? כשתהיה אהבת ישראל שלמה. כשבני אדם יהיו מוכנים לקבל אחד את השני. יותר מזה, כשכל אחד יוכל לאהוב את השני אהבת נפש ממש. כשנזכה להתכללות נפלאה ועצומה כזו של אחד בשני, או אז תהיה השכינה שלמה, או אז יהיה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתֵה, או אז נזכה לשלמות המקדש השלישי. כשנגיע לשלמות כזו, אזי יזכה האדם להיות דבק בה` כל רגע ורגע. לא רק כשהוא בוכה,
לא רק כשהוא מתפלל, לא רק כשהוא מתרפק על הציון של הצדיק, אלא בכל רגע וזמן, בכל מה שיעשה.>>

גם האכילה שלו תהיה כולה דביקות. "לעת האוכל גֹשי הלום" אומר בועז לרות. גם לעת האוכל, גם בזמן האכילה ועל ידי האכילה בעצמה תתקיים הקִרבה הזו, ה"גֹשי הלום" הזה, היחוד הזה בינינו ובין ה`.>>

ומתי נגיע לשלמות הזו? כשתהיה אהבת ישראל שלמה. לא עוד מחשבות רעות על השני, לא עוד קנאה וצרות עין,
לא עוד ראיית הפגמים בחבר למרות שהוא באמת נפלא. השי"ת מתפאר בכל יהודי כמו שמלך מתפאר בכתר שלו.
כל יהודי ויהודי הוא כתר על ראשו של מלך, של מלך מלכי המלכים. וככה צריך לראות כל אדם ואדם. >>

"אהבת הבריות צריכה להיות מחוברת עם אהבת ה`, שזה מדרגה עצומה ונוראה, זה לא סתם שאני אוהב את החברים ועשיתי הרבה מצוות וחייכתי לזה ועזרתי לזה ואחר כך כשאני עם הקב"ה אני לא יודע בדיוק איפה אני אוחז... לא, זה מחובר, כל כך אוהבים את הקב"ה, כל כך מבוטלים, מרגישים שאנחנו חלק ממנו, שכל הבריות כולם כולם
הם ניצוץ אלוקי, וכולם חלק מהקב"ה, ואיך אני יכול לחשוב לרגע שאני, לא נאה לי להיות ליד זה ואני לא נאה לי לדבר עם זה ואני לא נאה לי להתחבר עם זה, וזה לא הייתי רוצה שיהיה שכן שלי, כי אני קצת יותר... הרי כולם הם חלק אלוק ממעל". (באור פני מלך חיים)
>>

> >

לע.נ. חיה בת מזל נפטרה י` אייר תשס"ט ת.נ.צ.ב.ה>>

> >

להתייחס אחד אל השני בעדינות, בנועם. יש לכך רמז בפרשה שלנו. "קח את הלויים מתוך בני ישראל".>>

איך לוקחים בני אדם? מה זה לקחת בני אדם? זה לשכנע בנועם, ברכות.>>

כותב רש"י: קחם בדברים, אמור להם: אשריכם שתזכו להיות משרתי הבורא. ולא את הלויים בלבד יש לשכנע
בדברים רכים. "קח את אהרון ואת בניו אתו" וגם שם פרש רש"י: קחהו בדברים ומשכהו.>>

"קח לך את יהושוע": קחנו בדברים, אמור לו: אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום. אפילו אדם הראשון לפני החטא, כשרצה הבורא יתברך להעלותו בדרגה ולהכניסו לגן עדן, נאמר: "ויקח ה` אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן".
ואף שם פרש רש"י: לקחו בדברים נאים ופיתהו להיכנס (לגן עדן)".>>

ומכאן לחינוך ילדים. ומכאן לדברים בין בני זוג, ומכאן לדיבור בין אדם לחברו:>>

הכל בנועם. בעינים טובות.לא בכוחניות. לא בכעס. לזכור שה` נמצא גם אצל החבר. לכבד אותו. לנסות למצוא בו נקודות טובות. תמיד ללמד כף זכות. להתפלל  שגם הוא יזכה לחזור בתשובה, שגם הוא יזכה להכיר את ה`, להתקרב אל ה`.>>

לזכור שאפשר גם אחרת. לא כמו שהיינו רגילים עד כה. שאפשר ברוח אחרת.>>

> >

תפילה>>

אבא`לה.>>

כמה טוב שיש לנו אותך. כמה זה מתוק להרים את הראש אליך תוך כדי המרוץ של היום ולהגיד לך כמה מילים טובות. כמה שמחה יש כשנזכרים בפגישה הלילית שמחכה לנו, אם זוכים, בחצות לילה בשדה. כמה כוח שזה נותן.>>

כמה טוב שאפשר לדבר אליך בשפה הכי פשוטה והכי קרובה. אני יודע אבא שאתה לא אוהב שאנחנו משתמשים בסלנגים, בשפת הרחוב, אתה רוצה שנשתמש בשפה נקיה, שנקדש את הדיבור. אבל יש סלנג אחד ששמעתי לאחרונה, ותסלח לי אבא אם אני אשתמש בו רק פעם אחת כדי להגיד לך: "אין עליך". שפרושו – אתה הכי טוב.>>

אין עליך אבא, אין אין אין. בכל העולם כולו. אתה הכי הכי הכי.>>

תודה אבא על כל דבר שמצליח לנו וגם על מה שלא מצליח לנו. כי כשאנחנו זוכרים שאתה אחראי לכל דבר שקורה,
אז אנחנו רגועים, אז אנחנו שמחים, אז אנחנו יודעים שזה בדיוק מה שהיה צריך לקרות.>>

אבא`לה. כל כך הרבה אנשים סובלים, אנחנו כל כך הרבה מתפללים אחד על השני, כל אחד והרשימות שלו.
תרחם עלינו אבא. ותקבל את תפילותינו. כי זה קשה לראות אנשים סובלים. ואפילו שאנחנו יודעים שאתה הרחמן
הכי גדול, אתה מקור כל הרחמים, ושמהמקום שלך שם למעלה בודאי שהכל לטובה, אנחנו מבקשים רחמים פשוטים, כמו שאנחנו מבינים. תרחם עלינו אבא.>>

ותזכה אותנו להתרומם קצת מהמציאות, לא לתת לבעיות של היום יום להפריד ביננו. כי יש ימים שאני בשמחה,
ויש לי רצונות חזקים אליך, ופתאום קורה משהו, שהופך את הקערה על פיה. ואני מוצא את עצמי כועס, או מודאג,
או בלי מצב רוח. בגלל משהו שקרה.>>

איך זה יכול להיות אבא? איך זה שאני שוכח את כל הדיבורים האלה, שהכל שטויות, שהכל יסתדר, שיש תקוה,
שמחר יהיה יום חדש, שאתה אוהב אותנו. תעזור לי אבא לא לתת לדברים הקטנים האלה לקלקל לי את השמחה,
וגם אם אני נופל ברוחי לרגע, שמהר אצליח לקום ולהמשיך לחפש אותך, לרוץ אחריך, להרגיש אותך.>>

ובקשה אחרונה. אנחנו מרבים לתת מחמאות אחד לשני כי זה מחזק, זה משמח, זה מחמם את הלב, זה נותן כוח להמשיך. אבל שנזכה כמה שיותר מהר להעלות את הכל אליך, אפילו להרים ידים מלמטה למעלה בתנועה כזו שמזכירה לנו שכל מה שקיבלנו, הכל שייך לך. אנחנו שמחים עם כל דבר שאנחנו זוכים לעשות, אבל אנחנו זוכרים שהכל זה מתנות שאתה אבא נותן לנו.>>

ותודה על הכל אבא. אתה כל כך טוב אלינו.>>

> >

שבת שלום,>>

> >

מנחם אזולאי.>>

> >

> >

ניתן לקבל את דבר התורה לדואר אלקטרוני באמצעות שליחת מייל לכתובת:>>

r.m.azolai@gmail.com>>

  >>

> >

> >

> >

לע.נ. שרה-פייגא בת ר` מרדכי ז"ל>>

> >

 זקוקים להרבה תורמים כדי להמשיך>>
אפשר להעביר לחשבון בנק הדואר 20685668 להערות ובקשות: 02-5374711   >>

> >

יש רשות לצלם, להפיץ, ולעשות בחומר כל שימוש לזכוי הרבים>>


  
 עמוד 1 מתוך 1 (1 פריטים)


אתה יכול לצרף קבצים להודעות
אתה יכול לפרסם הודעות בפורום
אתה יכול לפרסם תגובות בפורום
אינך יכול לערוך את ההודעות שפרסמת
סטיסטיקות פורום: פעיל
Forum is unmoderated
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

לקישורים נוספים...