התבודדות

ורגע, ויכלכל דבריו במשפט, ועל הכל יבוא במשפט עם עצמו, והוא בעצמו ידין וישפט את עצמו על כל עסקיו ומעשיו - ובזה יסור מעליו כל הפחדים, וינצל מיראות הנפולות, הינו שלא יירא ולא יפחד משום שר ואדון וחיה רעה ולסטים ולא משום דבר שבעולם, רק מהשם יתברך לבד יירא ויפחד. ובזה יעלה את היראה לשרשה, דהינו לדעת, וזוכה לדעת שלם שידע ממי יתירא, הינו ליראה את השם הנכבד לבד יראת הרוממות; ועל ידי זה יזכה להשגת התורה שבנגלה ויזכה לשפלות באמת; ועל ידי זה יזכה לתפלה במסירת נפש, שיבטל כל ישותו וגשמיותו בשעת התפלה ויתפלל בלי שום כונות תועלת עצמו, ולא יחשב לכלום את עצמו, רק יבטל את עצמותו וגשמיותו ויתבטל כאלו אינו בעולם - ועל ידי זה יזכה להשגת סתרי תורה, שהוא אור הגנוז שיתגלה לעתיד.

כל זה זוכין על ידי התבודדות כנ"ל על ידי השיחה שמשיחין ומדברין בינו לבין קונו ומוציאין בפה הכסופין והרצונות טובים שלו מה שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע לצאת מהרע שלו ולזכות לטוב אמתי, ומתפלל ומתחנן לפני השם יתברך על זה - על ידי זה מוציא הנפשות טובות מכח אל הפעל; כי על ידי הכסופין לבד נעשין נפשות בכח, ועל ידי הדבור הנ"ל נגמרין ויוצאין מכח אל הפעל. ועל ידי זה יזכה לפעל בקשתו, וזוכה לציר אותיות התורה לטוב, ומחיה ומקים הכל וממשיך טובה וברכה בכל העולמות, ומעורר לתשובה כמה נפשות על ידי הדבור הזה שמדבר בינו לבין קונו. כי ענין זה של כסופין ורצונות טובות ולהוציאם בפה מלא הוא יקר מאד, וצריך כל אחד להרגיל עצמו לעסק בזה הרבה בכל יום, ועל ידי זה יכולין להחזיר כל העולם למוטב (שם ג').

צריך להרגיל את עצמו לדבר בינו לבין קונו באמת גדול לאמתו, עד שיתביש לפניו יתברך הרבה על גדל פשעיו כנגד רב ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין וכו' (שם ה')  צריך כל אחד לראות שיהיה נכלל בשרשו, ולהכלל בשרשו - צריך שיהיה לו בטול.
ואי אפשר לבוא לידי בטול כי אם על ידי התבודדות; כי על ידי שמתבודד בינו לבין קונו, על ידי זה הוא יכול לבטל הכל ולהתדבק בהשם יתברך ולהכלל בשרשו (שם ו').
עקר התבודדות הוא בלילה, שאז הכל ישנים, וגם שיהיה המקום חוץ מהעיר, שילך בדרך יחידי, דהינו במקום שאין בני אדם הולכים שם אפילו ביום. ועל ידי זה שמתבודד בלילה בדרך יחידי כנ"ל, ומפנה לבו ודעתו מכל עסקי העולם הזה ומבטל הכל, עד שמבטל את עצמו לגמרי; דהינו, שבת חלה מתפלל הרבה עד שמבטל מידה זאת, ואחר כך מבטל מדה זאת, ואחר כך מבטל את עצמו לגמרי שלא יהיה בו שום גאות ושום ממשות, עד שיהיה בעיניו כאין וכאפס ממש, עד שזוכה לבוא לבחינת בטול באמת, ועל ידי זה נכלל נפשו בשרשו, ועל ידי זה נכלל כל העולם עמו בשרשו, דהינו שנכלל עמו הכל באחדותו יתברך (שם ז').

בלילה אז הוא עקר הזמן של התבודדות, דהינו להתבודד בינו לבין קונו, לפרש שיחתו לפני השם יתברך, לשיח עם לבבו לחפש הרוח טובה, דהינו הנקדות טובות שיש בו עדין, לבררם מתוך הרוח רעה, עד שישפך לבו כמיםנכח פני ה'. ועל ידי זה יזכה לשמחה ולהכניע המדמה, שמפר כל תאוות; ועל ידי זה יזכה לזכרון, לזכר תמיד בעלמא דאתי ולחשב בכל עת על תכליתו וסופו האחרון לעולם הבא, עד שיזכה לשוב אליו יתברך באמת (שם ח').